<h1>פירוש הרמב"ם על ראש השנה</h1>
<h2>דף ו.</h2>
אמר רבא כיוון שעבר עליו רגל א' ולא הביא (נדרו) עובר בעשה [נ"א פירוש כיון שעבר עליו רגל א' ולא הביא נדרו עובר בעשה] דכתיב ובאת שמה והבאת וגו' אבל בבל תאחר עד שיעברו עליו שלש רגלים אליבא דסתם [תנא ד]ברייתא או שלשה כסדרן אליבא דר' שמעון.
אמר רב זביד משמיה דרב כגון שהיה חולה פי' כגון שהיה הולד חולה בעצרת שאי אפשר להקריבו כדתניא בספרי בפרשת כל הבכור מנין לבעל גרב ולבעל יבלת ולבעל חזזית זקן חולה ומזוהם פי' מנין שכל אלו מומין ואינם ראוים לקרב על גבי מזבח ת"ל (מום רע) [כל מום].
<h2>דף ו:</h2>
בשלמא רגלים בלא שנה משכחת לה פי' כגון שנדר קודם הפסח שעברו עליו פסח שבועות סוכות ועדיין לא נגמרה לו שנה עד ניסן הילכך רגלים מלאו ושנים לא מלאו אלא שנה בלא רגלים היכי משכחת לה אליבא דרבנן אבל אליבא דר' שמעון דסבר ג' רגלים [כסדרן] וחג המצות תחלה אפשר כגון שנדר בראש חדש אייר אחר חג המצות שנגמרה שנה ועדיין לא נגמרו רגלים ואין עמו רגל [אחר] חוץ מפסח אליבא דר' שמעון דאינו עובר עד שיעברו עליו ג' רגלים כסדרן אלא למאן דלית ליה כסדרן היכי משכחת לה ולרבי (יהודה) נמי משכחת לה וכו' אלא לרבנן היכי משכחת לה ואהדרינן משכחת לה כדתני רב שמעיה עצרת פעמים ו' פעמים ז' הא כיצד שניהם מלאים פי' ניסן ואייר שבעה כמו שפי' ר"ח ז"ל ושיילינן מאן תנא דפליג עליה דרב שמעי' ואהדרינן אחרים דתניא וכו' פי' שאין להם לא חסרים ולא שלמים אלא לעולם ניסן מלא ואייר חסר (וכן שאר החדשים אחד מלא ואחד חסר) ושמעינן להו להאי סברא מהא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לר"ה אלא ד' ימים בלבד כגון אם היתה ר"ה בשנה זאת יום א' יהא לשנה הבאה יום חמישי ונמצא ביניהם ד' ימים יום א' יום ב' יום ג' יום ד' וכן עצרת אם היתה בשנה זו יום ד' תהי' לשנה הבאה יום א' נמצא ביניהם ד' ימים יום ד' ויום ה' ויום ו' ויום ז' ואי אתה מוצא שנים כסדר הזה אלא א"כ היו חדשים כסדרן וביאור דבר זה אם יהי' ראש השנה אליבא דאחרים יום א' מרחשון יהי' יום ב' וג' כסלו ד' טבת ה' ו' שבט ז' אדר א' ב' ניסן ג' אייר ד' ה' סיון ו' עצרת ד' תמוז (ראש השנה אליבא דאחרים יום א' מרחשון יהי' יום ב' וג' כסלו ד' טבת ב' ג' שבט ד' אדר ה' ו' ניסן ז' אייר א' ב' סיון ג' עצרת) [ז' א' אב ב' אלול ג' ד' לשנה הבאה ר"ה ה' מרחשון ו' ז' כסלו] א' טבת ב' ג' שבט ד' אדר ה' ו' ניסן ז' אייר א' ב' סיון ג' עצרת א' [נמצא שאין] בין ראש השנה לראש השנה ובין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד אלא א"כ היו חדשים כסדרן חדש ב' ימים וחדש יום אחד. ואם היתה שנה מעוברת חמשה פי' אם היתה שנה זאת יום ב' אליבא דאחרים והיא מעוברת תהיה השנה הבאה יום ז' נמצא ביניהם ה' ימים יום ב' יום ג' ויום ד' ויום ה' ויום ו' ובלבד שתעשה אדר שני (מלא) [וניסן] יום אחד מפני שניסן לעולם מלא ואם תעשה ב' ימים לניסן נמצא אייר יום אחד ונמצא ניסן חסר. וצריך אתה לידע שזה שאמרנו ואם היתה שנה מעוברת חמשה הוא בין עצרת של שנה שקודם המעוברת ובין עצרת של שנה המעוברת אבל בין עצרת של שנה מעוברת ובין עצרת של מוצאי המעוברת ד' ימים הן [וביאור דבר] זה אם היתה ראש השנה יום ב' מרחשון יום ג' ד' כסלו ה' טבת ו' ז' שבט א' אדר ב' ג' אדר שני ד' ניסן ה' אייר ו' ז' סיון א' עצרת ו' תמוז ב' ג' אב ד' אלול ה' ו' לשנה הבאה ר"ה ז' נמצא בין ר"ה זו לר"ה שעברה ה' ימים ב' ג' ד' ה' ו'. מרחשון א' ב' כסלו ג' טבת ד' ה' שבט ו' אדר ז' א' ניסן ב' אייר ג' ד' סיון ה' עצרת ג' נמצא בין עצרת לעצרת שעבר ד' ימים ו' ז' א' (א) [ב]. הנה נתבאר לך לפי חשבון שבין ר"ה שעברה ובין שנה המעוברת הוא החשבון אבל בין המעוברת ומוצאי המעוברת ד' ימים בלבד בין עצרת לעצרת אבל בין ר"ה של מעוברת ובין ר"ה של מוצאי מעוברת נמי חמשה (נמצאת אומר) אם היתה שנה מעוברת בין עצרת שבה ובין עצרת שעבר' ה' ימים (ובין ר"ה זאת המעוברת ובין ר"ה הבאה ה' ימים) כמו שיתבאר מן החשבון.
<h2>דף ז.</h2>
ולא פליגי הא בתם הא בבעל מום [צריך אתה לידע בכור בעל מום] מצואתו שיאכל בשנתו כדתנן בבכורות פרק ד' הבכור נאכל שנה בשנה [בין תם בין בעל מום שנאמר לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה] ואם היה תמים שהוא עתיד להקרב אין מונין לו אלא מיום שנולד מפני שהוא (עומד לאכילה) [עתיד להאכל] וראוי לאכול (בו) ביום שנולד. ואתמיהינן בעל מום מי מצי אכיל ליה פי' ואע"ג שהוא בעל מום אינו ראוי לאכילה אלא לאחר ח' ימים דפחות משמונה נפל הוא. ואהדרינן דקים ליה [בגויה] שכלו (לו) חדשיו.
<h2>דף ט.</h2>
שנת החמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמשים חסר אחת שמטה היא דכתיב וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה ושנת חמשים יובל וסברי רבנן ששנת יובל אינה עולה למנין שני שבוע כדתניא בספרא יכול שנת היובל עולה (למנין) [לכאן ממנין] שני שבוע ת"ל שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך שני זריעה וזמירה עולה למנין שני שבוע ולא שנת יובל עולה למנין שני שבוע הילכך מאחר ששנת יובל חושבין [שנת יובל מונין ו' שנים] ומשמיטין שביעית וחושבין שנת היובל שנת שמטה היא [וזהו] פי' שנת חמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמשים חסר אחת כלומר שהוא [שנת] שמטה כמו שפרשנו שלא תחשוב שנת יובל בשאר השנים ותתחיל לחשוב שש שנים מאחר שנת תשע וארבעים ותחשוב שנת היובל משש השנים ונמצאת זורע ה' שנים מאחר היובל ומקדש שביעית לשנת תשע וארבעים שהיא (שישית) ליובל כר' (יהודה) דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן כלומר עולה ליובל ועולה [לשני] שבוע.
<h2>דף ט:</h2>
אלא ר' יהודה מאי טעמיה פי' מאי טעמי' דר' יהודה שעשה עיקר היובל שלוח עבדים ולא עשה תקיעה עיקר ואמרינן (קסבר) מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו (פי') [כי] כך סדר הפסוקים והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו יובל היא שנת החמשים שנה תהיה לכם ר' יהודה סבר מקרא נדרש לפניו כלומר יובל הוא במה בפסוק שלפניו שהוא וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ שהוא שלוח עבדים ולא לפני פניו שהוא והעברת שופר תרועה.
אמר ר' חייא [אמר ר' אבין] (בר אבא) אמר ר' יוחנן זו דברי רבי יוסי בר יהודה אבל חכמים אומרים שלשתן מעכבות פי' שלוח עבדים והעברת שופר והשמטת קרקע קסברי מקרא נדרש לפניו שהוא וקראתם דרור הרי שלוח עבדים ולפני פניו והעברת שופר תרועה הרי תקיעה ולאחריו לא תזרעו ולא תקצרו הרי השמטת קרקע הילכך שלשתן מעכבות.
אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית. צריך אתה לידע עיקר הדבר ואחר (כך) יתברר לך (פירושו) [פי'] (הילכך) (הלכה) [ההלכה] (זו הא) דתנן אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה היינו סבורים שכך הוא פי' משנה זו דת"ק דמשנה זו דאמר פחות משלשים יום [לפני ר"ה] (שלשים יום) בלבד בעי כדי שתקלוט קודם ר"ה ובא רב נחמן ופי' דלא פליגי הני תנאי (עם הני תנאי) אלא בקליטה דתנא קמא סובר לשלשים יום קולטת ור' יהודה סובר לשלשה ימים קולטת ור' יוסי ור' שמעון סברי דלשתי שבתות קולטת. וכולהו מודו דצריכין אנו [לשלשים יום] שתעלה לנו שנה אחת שתקלוט ואח"כ יהא מותר לקיימה בשביעית. ופי' אליבא דר' אליעזר דאמר שאין חשוב שנה אלא שלשים יום ומשום הכי אמר רב נחמן לדברי האומר שלשים יום וכו' ועל הא אמרינן אלא מאי ר' אליעזר שלשים ושלשים בעי פי' הא ברייתא דתניא בה אחד הנוטע שלשים יום לפני ר"ה ששמענו ממנה דלשלשים קלטה הנטיעה ולא תעלה לו שנה אלא לשלשים יום. אי ר' מאיר הוא אי אפשר דהא לא בעי אלא יום אחד והאי ברייתא אמרה דשלשים יום הוא שחשוב שנה אבל פחות מכאן לא ואי ר' אליעזר שלשים ושלשים בעי שלשים לקליטה ושלשים אחרים כדי שתעלה לו שנה כמו שפרשנו למעלה שאנו צריכין שתעלה לנו שנה אחר הקליטה [שביתה כמו שפרשנו] ואי נמי סבר כר' יהודה דלשלשה ימים קלטה שלשה ושלשים בעי שלשה לקליטה ושלשים שתעלה לנו שנה דהא פי' רב נחמן דאפי' ר' יהודה סובר שלשים בעינן ואחר כך תעלה לנו שנה כדאמרינן לדברי האומר שלשה צריך שלשה ושלשים. ופרקינן לעולם ר' מאיר הוא דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה וזה שהצריך האי תנא שלשים יום לפני ר"ה לא כדי שתעלה לנו שנה אלא כדי שתקלוט קודם ר"ה. ואקשינן אי הכי שלשים ואחד יום בעי [פי' אפי' תוקמיה כר' מאיר שלשים ואחד בעי] שלשים לקליטה ויום אחד אחר שלשים כדי שתעלה לנו שנה אחר הקליטה. ופרקינן יום שלשים עולה לכאן ולכאן כלומר הוא (סוף) הקליטה וחשבינן אותו כאלו אחר הקליטה הוא לענין יום אחד בשנה חשוב שנה. ואם תשאל מאחר שעמדה הברייתא (בזו) לר' מאיר אמאי תנא בה פחות משלשים יום לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית משום שלא קלטו דאוקמיני' לר' מאיר דסבר קליטה לשלשים יום וכדאמרינן כי קאמר ר' מאיר שלשים לקליטה (אלא) לא עלתה לו שנה למה והא ר' מאיר סבר יום אחד בשנה חשוב שנה. תשובתך יש לומר לא אמר ר' מאיר יום אחד בשנה חשוב שנה אלא אם היה אותו היום אחר הקליטה אבל הכא משלא קלטה לא עלתה לו שנה.
<h2>דף יא.</h2>
ר' אליעזר אומר מנין שבתשרי נולדו אבות, פי' אברהם ויעקב אבל יצחק מודו שבניסן נולד וכדקיימא לן במכילתא דר' ישמעאל בחצי הלילה נדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים בחצי הלילה נולד יצחק בחצי הלילה לקו בכורות וכו' ר' יהושע אומר מנין שבניסן נולדו אבות שנא' ויהי בשמונים שנה וגו'. קשיא לן טובא מאי ראיה יש מפסוק זה והא בהדיא כתוב בי' בחדש זיו הוא החדש השני שמענו שאייר שהוא החדש השני הוא [הנקרא] חדש זיו והוא אומר דניסן הוא חדש זיו דאמר מנין שבניסן נולדו אבות ואמר חדש שנולדו בו זיותני עולם אלמא ניסן הוא חדש זיו (אצלנו). והאי קושיא קשיא אצל רבינו יוסף הלוי ז"ל ולא תשכח בה (פירוקה) דדייק.
<h2>דף יא:</h2>
ור' יהושע אומר אותו היום שבעה עשר באייר היה. כבר פירשנו למעלה שבאייר השמש במזל שור שבו כימה הלכך באייר שהשמש במזל שור באמצע היום כשהיא השמש באמצע הרקיע כימה נמי למעלה ודבר פשוט הוא.
ר' אליעזר אומר אותו היום שבעה עשר במרחשון היה יום שמזל כימה שוקע ביום. צריך אתה לידע צורת הרקיע והמזלות ומהלך השמש בכל חדש וחדש ובכל מזל ומזל ואח"כ תבין (כיצד) מזל כימה שוקע בי"ז במרחשון. וצריך אתה לידע שהמזלות שנים עשר כנגד י"ב חדש ואלה שמותם טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזנים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים. והשמש מהלכת חדש בכל מזל ומזל שלשים יום בכל מזל כנגד שלשים מעלות שבכל מזל מעלה אחת בכל יום לפי (קירוב) החשבון אבל לפי דקדוק החשבון מהלכת בכל מזל ומזל שלשים יום ועשר שעות וחצי שעה נמצאת מקפת שנים עשר מזלות בשס"ה ימים וששה שעות וזאת היא שנת החמה והשמש בחדש ניסן בטלה, אייר בשור סיון בתאומים [תמוז בסרטן] אב באריה אלול בבתולה תשרי במאזנים מרחשון בעקרב כסלו בקשת טבת בגדי שבט בדלי אדר בדגים. וזה שאמרנו שהשמש בניסן בטלה אייר בשור וכן שאר החדשים לאו למימרא שבכל שנה ושנה כן הוא שבראש חדש תהיה השמש במעלה ראשונה ממזל טלה ותהלך כל החדש בכל המזל (וכן שאר החדשים לא) אלא יש שנים שאין השמש מגעת לטלה עד כ' בניסן או עד שנים ועשרים [באדר שני] (וכן נמי יש שנים שתגיע למזל טלה בכ"ה באדר שני) וכן נמי יש שנים שאין מגעת למזל מאזנים עד כ"ו [בחדש אלול] (בתשרי וכן נמי יש שנים שתגיע למזל מאזנים בכ"ט אלול) וכן נמי יש שנים שלא תגיע למזל מאזנים עד שלשה ימים במרחשון. וכן כל חדש וחדש לפי שאין חשבון לבנה שהוא חשבון חדשים וחשבון שנת החמה שהוא חשבון מזלות יוצאין כאחת ששנת החמה שס"ה יום ושש שעות וחשבון שנת לבנה שנ"ד יום ושמנה שעות ותתע"ו חלקים מאלף ושמנים חלקים בשעה ולפיכך אין החשבון יוצא כאחד ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה עשרה ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים. מיהו כיון שרוב השנים חמה בניסן במזל טלה בין בסוף החדש בין באמצע בין בראש וכן באייר בשור וכן בכל החדשים קורין החדשים על שם המזלות ואנו אומרים טלה לניסן שור לאייר תאומים לסיון וכן בכל חדש וחדש כמו שפירשנו. וצריך אתה לידע שהמזל שתהיה בו השמש והמעלה שבה השמש היא עולה תחלת היום מהמזרח ומעלה שכנגדה במזל שביעי שוקעת במערב כגון אם היתה מעלה עשירית ממזל טלה עולה מן המזרח באותה שעה מעלה עשירית ממזל מאזנים שהיא שביעית לטלה שוקעת במערב ובזמן שמעלה עשירית ממזל טלה באמצע רקיע מעלה עשירית ממזל מאזנים שוקעת תחת הארץ כנגד התהום וכן נמי בזמן שמזל מאזנים עולה מן המזרח מזל טלה שוקע במערב ובזמן שמזל מאזנים באמצע הרקיע למעלה על הארץ מזל טלה שוקע תחת הארץ כנגד התהום וכן נמי בזמן שמזל שור עולה מן המזרח מזל עקרב שוקע במערב ובזמן שמזל שור באמצע הרקיע למעלה על הארץ מזל עקרב שוקע תחת הארץ למטה וכן נמי בזמן שמזל עקרב עולה מן המזרח מזל שור שוקע (במערב ובזמן שמזל עקרב באמצע הרקיע למעלה על הארץ מזל שור שוקע) תחת הארץ כנגד התהום. ועל הסדר הזה הם שנים עשר מזלות (כל) מזל שיעלה מן המזרח שביעי לו שוקע במערב וכל מזל שיהיה באמצע הרקיע למעלה על הארץ שביעי לו למטה מן הארץ כנגד התהום. וצריך אתה לידע שהמזלות בגלגל תשיעי ותחת גלגל התשיעי הגלגל השמיני (בו) [אלו] הכוכבים הקבועים והס' שקוראין אותם בלשון ערבי (אל כוכב אלי בבוטת) [לבוכא עאת]. ומן הכוכבים האלו שבמזל השמיני כ"ח כוכבים כנגד שנים עשר מזלות מכוונים כנגדם מחולקים עליהם וכל כוכב מהם נקרא מחנה ויש שם מחנה שיש בה שלשה כוכבים כאחד ויש שם מחנה שיש בה ארבעה וחמשה כוכבים וששה. ואלו הינו צריכים לצורתם היינו צרים אותם והם מכוונים כנגד המזלות שתי מחנות ושליש מחנה לכל מזל ומזל והם שקוראים אתם בלשון ערבי (אל מאנזל) [אל מחל] ומחנות אלו אין אנו יודעים שמותם בלשון ערבי ואין אנו יודעים שם אחד מהם חוץ מכימה והוא במחנה השלישית למחנות שהיא מכוונת כנגד ראש מזל טלה והוא שקורין (אותה) בלשון ערבי (תתה) [תריה] ונמצאת מחנה כימה מכוונת בין מזל טלה ומזל שור שלישיה למזל טלה ושני שלישיה למזל שור. ובשבעה עשר במרחשון השמש במזל עקרב בי"ז מעלות בו וקיימ"ל דבאמצע היום נכנס נח לתיבה כדכתיב בעצם היום ותניא בספרי וידבר ה' אל נח בעצם היום הזה עד שאמר המקום הריני מכניסך לתיבה בחצי היום וכל מי שאפשר (בידו) למחות יבא וימחה וקיימ"ל שלא נכנס (נח) לתיבה עד שהתחיל המטר [ודחפוהו המים] כדכתיב מפני מי המבול. ואמרו נח מקטני אמנה היה שנאמר מפני מי המבול שלא נכנס עד שהתחיל המטר. הא למדת שבאמצע היום ירד המבול ובאמצע היום [נכנס ו]השמש באמצע הרקיע והשמש היתה באותו היום במזל עקרב באמצע המזל כמו שפרשנו למעלה. והנה אנו צרים צורת גלגל אחד ובו שנים עשר מזלות והוא גלגל המזלות (והשמש בתוך מזל עקרב) [ובו השמש בתוך ובו מזל עקרב] והגע עצמך כאלו בתוך המזל (היא) כדי שיתבאר לך למראית העין. וגלגל אחר תחתיו ובו כ"ח מחנות כמו שפירשנו למעלה והוא גלגל הכוכבים הקבועים. והנה אנו צרים מזל כימה מכוון בין טלה לשור. וזו היא צורת הרקיע והארץ ומזל עקרב באמצע הרקיע למעלה ומזל שור שבו כימה שוקע תחת הארץ כדי שיתבאר [לך] למראית העין (ולמראית העין) יתבאר לך מצורה זו שבזמן שמזל עקרב באמצע הרקיע מזל (שור) שבו כימה שוקע תחת הארץ.
<h2>דף יג.</h2>
(הדר) אמר ר' ירמיה לאו מילתא היא דאמרי. פי' שאמרתי וקים להו לרבנן דהא אשכחן דקים להו מבעיא דבעי מיניה (חברייא) מרב הונא עומר שהקריבו וכו' ודחינן להא סיעתא דר' ירמיה ואמר לי' מאי ראיה אייתית ודלמא דלא עייל כלל [כלומר] ודלמא לא הקריבו [כלל] אלא ממה שהי' כשעלו לא הביא לא שליש ולא רביע ולא כלום אבל אילו הי' רבעא (או דנקא) הוי להו ספק שמא שליש הוא ולא קים להו. ודחי ר' ירמיה ואמר לא ס"ד דלא עייל כלל שאלמלא כן בחמשה יומי פרי לכתחלה וחזי לטחינה אלא שכבר הביא פחות משליש ונגמר באותן חמשה ימים ואקשו עלה דר' ירמיה ואכתי בחמשה יומי תמלא ותהא ראוי' לטחינה אלא מאי אית לך למימר ארץ צבי כתיב בה וממהרת להגדיל ומשום הכי נגמרה תבואה שלא הביאה שליש בחמשה יומי הכא נמי יש לומר שלא הביאה כלום לא שליש ולא רביע ומשום שהיא ארץ צבי עשתה לחמשה [יומי] ואידחייה האי סייעתא דר' ירמיה ועמדה תשובה הראשונה דכל שעוריה דחכמים כך הם וקים להו.
<h2>דף יד.</h2>
בצלים הסריסים איכא ביניהו פי' לר' עקיבא דאמר שאין קרוין ירקות ומתעשרין לשנה הבאה אלא שגדלין על כל מים הני פול דמצרי אינם גדלין על כל מים (דהא צריכין הפסקה ועל מים שיורדין עליהן בזמן הפסקה מפסיד להו ולא מועיל להו הילכך אינן גדילין על כל מים) אלא על רוב מים הילכך כגורן ויקב דמי ומתעשרין לשנה (שעברה אליבא דר' עקיבא ולר' יוסי הגלילי דאמר יצאו ירקות שגדלין על מי שנה הבאה דשמעי' מהאי מימרא דכל מה שצריכין למי שנה הבאה אפי' עונה אחת ירק הן ומתעשרין לשנה הבאה הני פול המצרי ובצלים הסריסים אע"פ שיש עת שאין הנאה להן במים הואיל ואיכא עת דצריכי למי) הבאה אחר ההפסקה כירק הן ומתעשרין לשנה הבאה. והא דתניא דבצלים כר' עקיבא אזלא דהא תנינא בה אם מנע מהן מים מתעשרין לשעבר שנמצאו שאינן גדלים על כל מים אלא על רוב מים וכגורן ויקב דמי (ואם לא מנע מהן נמצאו גדילין על כל מים וכירק דמי) ומתעשרין לשנה הבאה.
<h2>דף טו.</h2>
ואיירי דמשמשי ביה כולי עלמא פי' בשביעית בזמן שכל בני אדם נכנסים בגנות ופרדסים ואין מוחין בידם אינן יכולין למשמש באילנות גדולות אבל אתרוג מפני שהוא קצר והכל אוהבין אותו ומשמשין בו אינו חונט עד שנה רביעית מן השבוע.
שבט דחדשים או שבט דתקופות כבר פי' למעלה שהשמש [מהלכת] כל מזל ומזל מי"ב מזלות בשלשים יום ועשר שעות ומחצה נמצאו ימי שני החמה שס"ה יום ושש שעות ומנין זה כגון אם היתה השמש בתחלת מזל טלה אינה חוזרת לתחלת מזל טלה עד שס"ה יום ורביע נמצאת השמש מהלכת בכל מזל ומזל שלשים יום ועשר שעות ומחצה וצ"א יום ושבע שעות ומחצה בכל תקופה ותקופה. ומנין שנות הלבנה שנ"ד ימים וח' שעות ותתע"ו חלקים נמצאת שנת החמה מוספת על שנת הלבנה עשרה ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים. וחשבון חדשים היא בשנת לבנה וחשבון תקופות בשנת חמה ולפי אותן הימים שמוספת שנת החמה על שנת הלבנה נמצאו התקופות אינן בתחלת החדשים אלא פעמים נופלת תקופת תשרי בעשרה ימים בתשרי ופעמים בי"א בתשרי (ופעמים בעשרים בתשרי) וכן נמי תקופת טבת פעמים נופלת בעשרה בטבת ופעמים בעשרים בטבת ופעמים באחד [או בשנים] בשבט ונמצאת אומר בשנה שתקופת טבת נופלת בשבט שבט של אותה שנה בטבת הוא לענין תקופה ואדר של אותה שנה הוא שבט דתקופה דהא בזמן שתקופת טבת נופלת בטבת שבט אחר תקופת טבת ובזמן שתקופת טבת נופלת בשבט שבט בטבת ואדר שהוא אחר התקופה בשבט וזהו (שנת) שבט דתקופה.
<h2>דף טו:</h2>
אמר רבי יוחנן נהגו העם בחרובין כר' נחמיה פ' שאמר שאע"פ שחנטו קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה מפני שהן עושין בריכה אחת בשנה. ואותביה ר' שמעון בן לקיש מהא דתניא בנות שוח שביעית שלהן (שניה שהן עושות לשלש שנים פי' שנת שביעית שלהן) שניה לפירותיהן כלומר אין עושין בשבע שנים אלא שתי בריכות מפלי ששנה ראשונה מן השבוע ושנייה אינן ראוין לאכילה עד סוף שנה שלישית [דנטעי] עד שתכנס ט"ו יום משבט משנה רביעית הרי טעינה אחת טעינה שניה (נמי) ממתנת שנה רביעית חמישית וששית עד ט"ו משנה שביעית ואחר כך ראוין לאכילה והא תניא בנות שוח אע"פ שאין עושות בריכות אלא לג' שנים אעפי"כ מפני שחנטו קודם ט"ו ימים בשבט משנה רביעית קארי לה שנה שאלמלא לשנה הבאה מתעשרין שביעית שלהן שלישית הוה לי' למימר מפני שיש ו' שנים לשתי טעינות ושנה שביעית תחלת טעינה שלישית היא אלא מפני שחנטו קודם ט"ו בשבט לשנה שעברה שהיא שנת ששית מתעשרין ומשום הכי תני שביעית שלהן שניה שאע"פ שנכנסה שביעית מפני שחנטו קודם ט"ו בשבט לשנה שעברה נחשבין (שמעינן מינה דלשנה שעברה מתעשרין הילכך לשנה שעברה מתעשרין) ואמאי אמרת דנהוג עלמא כר' נחמי' דאמר לשנה הבאה מתעשרין (ושתיק).
<h2>דף טז.</h2>
שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן ואם תשאל ומה ענין פירות האילן לשתי הלחם יש לומר שהשם דומה לפירות האילן שפירות האילן נקראו בכורים כדכתיב מראשית כל פרי האדמה ושתי הלחם נקראו בכורים כדכתיב חלות תהינה חמץ תאפנה בכורים לה' כלומר הביאו בכורים כדי שיתברכו לכם בכורי הפירות.
<h2>דף יט:</h2>
והכא בעבור שנה קמפלגי דתניא כמה עבור שנה שלשים יום פי' אדר ראשון משלשים יום. רשב"ג אומר חדש פי' חדשה של לבנה כ"ט יום וכך פי' שמועה זו דתנא קמא סבר דאין יוצאין אלא על אדר ראשון סבר דאדר ראשון שלשים יום ובזמן שיודעין באיזה יום הוקבע ר"ח של אדר ראשון אינן צריכין לצאת על אדר שני מפני שמשידעי קבוע אדר ראשון מונין שלשים ומקדשין יום ל"א והוא ר"ח (של אדר שני וזה התנא שאמר שיוצאין על אדר שני סבר דאדר ראשון) כ"ט יום. ואקשו אי דידעי חדש נמי ידעי פ' כלומר כשם שאמרת דתנא דסבר דחדש העבור שהוא אדר ראשון (שלשים יום הוא דסבר דאין יוצאין אלא על אדר אחד מפני שמונין שלשים יום ומקדשין יום ל"א וממנו גומרין) לאדר שני כך נמי מאן דסבר דאדר ראשון כ"ט יום אינן צריכין לצאת אלא על אדר ראשון וממנו מונין כ"ט יום ומקדשין יום שלשים ואמאי תני אם נתעברה שנה יוצאין על אדר שני מפני הפורים. ומפרקינן האי תנא דאמר חדש העבור פעמים עושה מעובר משלשים ופעמים עושה אותו כ"ט (ומשום הכי) צריך לצאת על אדר שני לידע אם אדר ראשון משלשים היה או מכ"ט.
שלחו ליה למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר מותיב רב נחמן וכו' עד דמצוה לקדש על פי הראי' פי' (פעמים) אע"פ שהוא דבר ידוע שהוא יום ר"ח שלוחים יוצאין ומודיעין שנראה החדש כדי לקדש על הראי' ולא על החשבון ואעפ"י שהחשבון והראי' שוין.
<h2>דף כ.</h2>
ואיכא דאמרי אף אנן נמי תנינן [משנה] דשמעית מינה דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר דתנן על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי אי אמרת בשלמא לעולם חסר ואי אפשר לעולם מלא אם חל להיות תשעה ועשרים בו יום ששי יוצאין יום שביעי שהוא יום שלשים כדי לקדש אראיה שאי אפשר שנעשה אותו שלשים אלא אי אמרת לפעמים חסר מכ"ט פעמים מלא משלשים אמאי מחללין עליהן שבתות אם חל כ"ט יום ששי הואיל ואפשר שיהא מלא משלשים מעברינן לי' כדי שלא יחללו את השבת ומשלימין יום השבת לשלשים ונקדשי' למחר בחד בשבת שהוא יום ל"א ולא נחלל עליו את השבת ואמאי תנינא על ניסן ועל תשרי אלא שמע מינה דלעולם אדר הסמוך לניסן [ו]לעולם חסר. ואהדרינן לי' לרב נחמן אי איקלע יום שלשים בשבת הכי נמי פירוש לעולם פעמים מלא פעמים חסר עבדינן לי' והא דאמרת אם כן אמאי מחללין עליו את השבת ונעברי' האידנא ונקדשי' למחר הכי נמי אי איקלע יום שלשים בשבת אין מחללין ויוצאין בו אלא משלימין אותו ומקדשין חד בשבת ובו יוצאין והכא במאי עסקינן פי' זה שאמרנו מחללין כגון דאיקלע יום אחד ושלשים שהוא ראש חדש ודאי חל להיות בשבת ומשום הכי מחללין עליו את השבת. ואתא רב כהנא ואקשי על רב נחמן קושיא אחריתי דאמר דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר מהא דתנן בזמן שבית המקדש קיים מחללין אף על כולם מפני תקנת הקרבן (שמעינן מינה דכל שנים עשר חדש אין מחללין עליהם אפי' ניסן ותשרי אלא משום תקנות הקרבנות) פי' כדי שיקריבו קרבן ראש חדש אבל לקדש על הראיה לא שאלמלא מחללין לקדש על הראי' מאי איריא בזמן שבית המקדש קיים אפי' חרב נמי מחללין (כדי) לקדש על הראי' (אלא שמע מינה דאין מחללין לקדש על הראי') ואין מחללין אלא א"כ נסתפק היום. בשלמא אי אמרת זמנין מלא וזמנין חסר משום הכי יוצאין להודיען אדר זה שעבר אם מלא היה אם חסר אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללין (והא דבר ידוע הוא. ואם תאמר כדי לקדש אראיה הא קיימא לן מהאי משנה דאמר) ובזמן שבית המקדש קיים מחללין אף על כולן דאין מחללין לקדש אראיה כמו שפי'. ועמדה התיובתא על רב נחמן אליבא דהאי לישנא בתרא דאיכא דאמרי. כי אתא עולא וכו' פירשה רבינו חננאל ז"ל.
<h2>דף כ:</h2>
אמר לי' אבוה דר' שמלאי לשמואל ידע מר האי מילתא דתנן בסדר העבור וכו'. כי סליק ר' זירא וכו' וזה שאמר אבוה דר' שמלאי לפני רבינו שמואל מחשבין את תולדותיהן נולד קודם חצות בידוע שנראה קודם לשקיעת החמה (למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי. צריכין אנו לבאר תחלה מפני מה אם נולד קודם חצות נראה קודם לשקיעת החמה) ובאיזה מקום ראי' זו ומאי הוא המולד ואח"כ אנו מפרשין דרך ההלכה. צריך אתה לידע שהגלגלים עשרה זה בתוך זה גלגל הראשון שאנו רואין הוא גלגל הירח שני לו (למעלה הימנו) [וסמוך לו] גלגל ככב שלישי לו שלמעלה הימנו [גלגל] נגה רביעי גלגל חמה חמשי גלגל מאדים ששי גלגל צדק שביעי גלגל שבתאי שמיני גלגל הככבים הקבועים כגון כימה ועש וכסיל גלגל תשיעי הוא שבו שנים עשר מזלות גלגל עשירי הוא (גלגל) החוזר שמהלך בכולן והוא סובב בכ"ד שעה הילוך שוה עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. וזה שאנו אומרים [כי] בתקופת טבת השמש במזל פלוני בתקופת ניסן במזל פלוני בחדש פלוני במזל פלוני. וכן שבעת הככבים לאו למימרא דבגופו של מזל הוא דהא השמש בגלגל רביעי והמזלות בגלגל תשיעי אלא כשהי' [לצפון עולים ויורדים] המזל בגלגל שלו מכוון כנגד [מזל] משנים עשר מזלות אמרי' במזל פלוני הוא מהלך כלומר כנגדו. וכן הירח וכן שאר הככבים שהם שבתאי צדק מאדים חמה נגה ככב לבנה וכל ככב (וככב) מהלך בגלגל שלו לפי רוב היקף גלגלו ולפי קטנו מי שהוא בגלגל עליון מהלך בימים הרבה וכל גלגל שהוא (גדול) [למעלה] מחברו מהלך בגלגלו יותר מגלגל חברו ולפיכך השמש מהלכת בגלגל שלה בשנה אחת [ושבתאי בשלשים שנה לפי שהשמש בגלגל רביעי] ושבתאי בגלגל שביעי וכן נמי מהלכת השמש גלגלה בשס"ה יום ורביע יום והירח (בשמנה ועשרים) [בכ"ט] יום לפי שגלגל חמה גדול מגלגל לבנה. ומן הצורה הזאת יתבאר לך שכל גלגל שלמעלה גדול משלמטה. וזו היא צורת הגלגלים והמזלות וצורת הארץ [תמונה א' וב']. וצריך אתה לידע שזה שאנחנו צרים גלגלים [הללו] גלגל בתוך גלגל אחד לככב אחד לאו למימרא שכך היא צורתם וכך הם הגלגלים שאין לככב אחד אלא גלגל אחד לא אלא גלגלים הרבה יש יותר מזה הצורה. מיהו עשרה גלגלים הללו הם גלגלים שהככבים מהלכין בהן ויש לכל ככב וככב גלגלים אחרים נוטין [כנגד גלגל האחד] (לצפון ועולין ויורדין וגלגלין מכוונין כנגד גלגל החוזר) וגלגלים (אינם) מכוונים חוץ מגלגל של עצמו של ככב מהלך בו. וצריך אתה לידע שהשמש יש לה שני גלגלים והירח שלשה ושבתאי צדק מאדים כל אחד יש לו ארבעה גלגלים (וככב ונגה כל אחד מהם יש לו חמשה גלגלים) ומן הגלגלים הללו [יש מהן] שהן סובבין כל הארץ והארץ בתוכן ומהם גלגלים (שהן אינן סובבין הארץ) [שהם סובבים ואינם מקיפים כל הארץ]. ועשרה גלגלים שצרנו אותם שהם גלגלים שהככבים מהלכין בהן סובבין הן בארץ ולו היינו צריכים לצורת גלגלים הללו היינו צרים אותם ומבארים אותם. וצריך אתה לידע שהשמש והירח ושאר הככבים מהלכין ממערב למזרח כל אחד בגלגל שלו והגלגל העשירי מהלך בהם כשני בני אדם שרצים זה לקראת זה ולפיכך אנו רואין השמש זורחת בתחלת היום במזרח ושוקעת במערב שהגלגל החוזר הוא משקיעה והוא מזריחה והיא מהלכת גלגלה בשס"ה יום ורביע יום מעלה פחות חלק בכל יום לפי קירוב החשבון. ומשלו משל בהילוך השמש והירח בגלגלה כנמלה המהלכת על גבי הרחיים הגע עצמך כאלו רחיים סובבים מן המזרח למערב ונמלה מהלכת על גבה מן המערב למזרח בנחת לפי הילוכה נמצאת הרחיים מוליכין הנמלה ומביאין אותה כמה פעמים והנמלה [לא] הלכה בעגול הרחיים אלא דבר מועט וכשתתן לבך לדבר זה תראה אותו דבר ברור הוא. וצריך אתה לידע שבזמן שתתקבץ הלבנה עם החמה (פי') שיהיו זה כנגד זה במעלה אחת חשבינן לה כאלו מתה מפני שהיא באותה שעה אפלה עד מאד מפני שאור הלבנה מאור החמה הוא ומאור החמה הלבנה מאירה שאור החמה נכנס תחת הלבנה ומאירה. ובזמן שהלבנה כנגד החמה מכוונת נעשה כמי שתלה תריס בשמש כשתביט למעלה מן התריס תראה אותו (מאיר שהשמש זורחת עליו וכשתביט למטה מהתריס תראה אותו) אפל שנעשה מחיצה לשמש. כך כשיהי' הירח מכוון כנגד השמש נמצא חציו מלמעלה כנגד השמש מאיר עד מאד וחציו מלמטה כנגד הארץ אפל עד מאד מפני שנעשה בפני השמש כמחיצה. וזו היא צורת הירח מכוון כנגד השמש וחציו שלמעלה מאיר וחציו שלמטה אפל [תמונה ג']. ומן הצורה הזאת יתבאר לך למראית העין שבזמן שהן זה כנגד זה חציו שכנגד הארץ אפל עד מאד ומפני שכשיתקבץ עם השמש שהוא אפל לגמרי חשבינן לי' כמת וכשיתחיל לזוז (מעל) [מתחת] השמש [מעט] אפי' חלק אחד יאיר ממנו מעט כחוט השערה מפני שכשיזוז הירח אור השמש נכנס ומאיר לו ואעפ"י שאי אפשר לו שיראה באותה שעה שתזוז מתחת (הארץ) השמש מפני שאנו יודעין שנגלה ממנו דבר מועט חשבינן לי' כאלו נולד וזו הוא המולד כלומר כשיזוז השמש מעל הירח מעלה אחת. וזאת היא הצורה [תמונה ד']. ולמראית העין יתבאר לך מצורה זו שבזמן שיזוז [הירח מתחת] (מעל) השמש מאיר ממנו חוט אחד ונראה אותו חוט על הארץ. ואם תבקש לעמוד על עיקר דבר זה הבט בירח לילה ראשונה ושניה מן החדש תראה אותו כאלו אפל כמי שמכסה אותו [דבר] והחוט אחד ממנו המאיר הוא המולד. ואחר שפרשנו עיקר הדברים אנו מפרשים דברי אבא אבוה דר' שמלאי דאמר מחשבין את תולדותיו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה פי' אם זז מעל השמש קודם שש שעות ביום נראה קודם לשקיעת החמה לבני ארץ ישראל דהא קיימא לן דלבני ארץ ישראל שית מחדתא מכסי [סיהרא]. ואם היה המולד קודם חצות נשארו מן היום שש שעות גמורות הם שמכסי לבני ארץ ישראל ויראו אותו קודם לשקיעת החמה מפני מעלות שהלך באותן שש שעות ונמצאת חמה שוקעת במערב והוא עדיין לא שקע. וזאת היא צורת החמה שוקעת במערב ועדיין לא שקע הירח [תמונה ה']. וזה שאנו צרים השמש והירח בשני גלגלים זה תחת זה לאו למימרא שכן הוא שכבר פיר' למעלה שהשמש בגלגל רביעי והירח בגלגל ראשון [סמוך לארץ]. וזה שאנו צרים שני גלגלים בלבד כדי שיהי' הדבר נכר לעין. ומן הצורה הזאת יתבאר לך שבזמן שיש בין השמש והירח הפרש השמש שוקעת והירח עדיין לא שקע. נולד אחר חצות אפי' בחלק אחד נמצאו אותן שש שעות שנשארו מן היום חסרים חלק וקיימא לן דשש שעות [גמורות] מכסי לבני ארץ ישראל מחדתא ואין השמש מספקת לשקוע אלא [א"כ] הוא נמי התחיל לשקוע אחריה ואי אפשר לרואה לכוון ולראות. ואחר שפירשנו דברי אבא אבוה דר' שמלאי אנו חוזרין לדרך ההלכה.
כי סליק ר' זירא שלח להו צריך שיהי' לילה ויום מן החדש פי' אין עושין ר"ח אלא א"כ הי' ליל ר"ח ויום ר"ח אחר המולד כגון אם הי' המולד בשעה ראשונה מליל שבת הוא שקובעין ראש חדש בשבת אבל אם הי' המולד בשעה שניה מליל שבת או בשלישית או בעשירית וכל שכן בשעה ראשונה מיום שבת או בשניה ובשלישית אין קובעין ראש חדש בשבת אלא באחד בשבת. ואתמיהנן וזו שאמר אבוה דר' שמלאי לפני רבינו שמואל מחשבין את תולדותיו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה לא נולד קודם חצות בידוע שאינו נראה סמוך לשקיעת החמה למאי נפקא מינה. כלומר מאחר דאמרינן דכל מולד שיהי' ביום דחוי הוא עד שיהי' בתחלת הלילה מאי אתא אבוה דר' שמלאי לאשמועינן בחצות וקודם חצות והא דיחוי אצלך כל מולד שיהי' ביום בין קודם חצות בין אחר חצות. ופריק רב אשי לאכחושי סהדי פי' לא אתא אבא אבוה דר' שמלאי לאשמועינן דאם נולד קודם חצות אותו היום ראש חדש אלא דיחוי הוא ולא אתא אלא לאשמועינן (שמעתא) דאכחישנן בה סהדי. שאם חשבנו וידענו כי אחר חצות נולד ביום כ"ט ובאו עדים ואמרו ראינוהו ליל שלשים בידוע דכחשי שאי אפשר שיראה כדאמר אבוה דר' שמלאי. וקשיא לן האי מימרא טובא דהא אמר ר' זירא אם הי' המולד בשעה ראשונה אותו היום ראש חדש ודבר זה לא נתברר לנו כלל דהא קיימא לן כזה ראה וקדש והחשבון והראי' כהדדי נינהו וכדאמר לאכחושי סהדי ואם היה המולד בליל יום שני בתחלת הלילה האיך עושין ראש חדש יום שני (הא אי) אפשר שנראה בליל יום שני בשעת המולד הא קיימא לן דאחר המולד בשש נראה כדאמ' נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה. ועוד אמאי מתמיהנן עליה בדברי ר' אבא אבוה דר' שמלאי אפשר שזה שאמר מחשבין את תולדותיו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה נולד אחר חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה לאו לעצמו אמר לקבעו או לדחותו לא שאי אפשר שאם היה המולד בחצות או קודם חצות ביום שני שיהי' אותו היום ראש חדש שאי אפשר שנראה בליל שני קודם שנולד ואין מחשבין תולדותיו אלא ליום שאחריו שאם היה המולד ביום שני בידוע שנראה בליל שלישי ויהי' ראש חדש יום שלישי ואם היה המולד ביום שני אחר חצות בידוע שלא נראה בליל שלישי ויהי' ראש חדש יום רביעי אבל יום שני עצמו אי אפשר שיקבע בו ראש חדש שאי אפשר שנראה בליל יום שני קודם המולד. ואם תמאר שזו היא התימה שכיון שאמר ר' זירא שאם היה המולד בתחלת הלילה יקבע ראש חדש באותו יום עצמו אתמהינן בדברי ר' אבא אבוה דר' שמלאי דאמר מחשבין את תולדותיו דשמעית מינה שיום המולד עצמו אין קובעין בו אלא ממנו למדין אם יהי' ראש חדש למחר או לא. מאי אהדר לי' רב אשי ומאי פרוקא פריק לאכחושי סהדי. וכללו של דבר קשיא לן האי מימרא טובא.
אמר רב נחמן [אמר ר' זירא] כ"ד שעות מכסי סיהרא לדידן פי' לבני בבל, שית מעתיקתא ותמני סרי מחדתא (פי' שש שעות קודם המולד קודם שיתקבץ עם השמש מפני שאור השמש מכסה אותו ותמני סרי מחדתא) פי' אינו נראה (בבבל) עד שמנה עשרה שעות אחר המולד. לדידהו שית מחדתא ותמני סרי מעתיקתא (פי' לבני ארץ ישראל אחר המולד בשש שעות נראה כדאמ' לעיל ותמני סרי מעתיקתא) פי' קודם המולד בשמנה עשר שעות מכסי ואינו נראה בארץ ישראל. וצריכין אנו לפרש (למה לבני ארץ ישראל מכסי שית מחדתא ותמני סרי מעתיקתא ולבני בבל איפכא. צריך אתה לידע שארץ ישראל סמוכה למערבו של עולם) הרבה מכל הארצות כדאמרי' בכמה דוכתי כי אתא ר' פלוני (ממערבא) [אמרי במערבא] וכדאמר ר' (עקיבא) [אבא] שכינה במערב. ובבל סמוכה למזרח כדכתיב ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער והיא בבל כדאמרי' למה נקרא שמה (בבל) [שנער] שכל מימי מבול ננערו לשם [ולמה שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ] ואעפ"י שבבל נוטה מאמצעו של עולם שהוא המקום המכוון למזרח וירושלם למערב ובבל נוטה מאותו מקום למערבו של עולם מעט מיהו בבל קרובה מן המזרח יותר מארץ ישראל וארץ ישראל נוטה כנגד מערב (הרבה) מכל הארצות. והירח בתחלת החדש נראה במערב סמוך לשקיעת החמה לילה ראשונה ושניה ושלישית עד לילה רביעית נראה באמצע הרקיע נמצא בתחלת החדש שהוא במערב קרוב אצל בני ארץ ישראל שהם במערב ומשום הכי רואין אותו אחר שש שעות אעפ"י שהוא קרוב לשקיעת החמה מפני שהירח במערב קרוב הוא אצלם ורואין אותו. ולבני בבל רחוק [הוא] שהוא במערב והם במזרח ואינם רואין אותו עד שיתרחק הרבה מן השמש ויהי' עולה מעט מן המערב. וזו היא צורת הירח בתחלת החדש ובני ארץ ישראל רואין אותו ובני בבל אין רואין אותו [תמונה ו']. ולמראית העין יתבאר לך מצורה זו שבני ארץ ישראל רואין אותו סמוך למולד. ואעפ"י שלא נתרחק הרבה אלא אחר שש שעות מפני שהן קרובין מן השמש הרבה אחר שמנה עשרה שעות מפני שהן במזרח ואחר שמנה עשרה שעות נגלה לכל (וזה שצרנו בבל סמוכה למזרח כדי שיהי' נכר הדבר למראית העין) וזה שצרנו גלגל חמה וגלגל לבנה תחתיו כדי שתהא [הצורה] ברורה לרואה. וזו היא צורת הירח ובני בבל רואין אותו [תמונה ז']. ומן הצורה הזאת יתבאר לך שבזמן שמתרחק הירח מעל השמש יפה יפה אחר שמנה עשרה שעות נראה בבבל וכן [נמי] לבני בבל אין מכסי מעתיקתא אלא שש שעות מפני שבסוף החדש כשהירח קרוב מן השמש הירח עולה שחרית במזרח קודם השמש ומפני שבבל במזרח רואין אותו ואין נסתר מהם עד שיקרב מן השמש יפה יפה ולא יהי' ביניהן מהלך שש שעות אבל אם יהי' בינו ובין השמש שש שעות נראה לבני בבל כשהוא עולה שחרית במזרח ואינה נראית לבני ארץ ישראל מפני שהם מערביים והוא רחוק אצלם. וזה הוא צורת הירח עולה במזרח קודם השמש שש שעות ולבני בבל רואין אותו ולבני ארץ ישראל אין רואין אותו [תמונה ח']. ולמראית העין יתבאר לך מצורה זו שבסוף החדש בזמן שהירח עולה מן המזרח בשחרית כשיתקרב מן השמש אעפ"י שאין ביניהן אלא מהלך שש שעות כמו שצרנו נראה בבבל ואינו נראה בארץ ישראל מפני שרחוק הוא אצלם. ומשיקרב לשמש ויהי' ביניהם פחות מי"ח שעות אינו נראה בארץ ישראל כלל אבל קודם שיקרב מן השמש בשמנה עשרה עדיין נראה בארץ ישראל. וזו היא צורת הירח קודם שיקרב מן השמש בי"ח שעות בסוף החדש ונראה אף בארץ ישראל [תמונה ט']. ולמראית העין יתבאר לך מצורה זו (שבזמן) שיש בין הירח [ובין השמש] הפרש גדול מהלך י"ח שעות נראה אף בארץ ישראל. ודברים הללו פשוטים הם וזה שצרנו בהם צורות הרבה כדי שיהיו הדברים נכרים למראית העין שלא ידע צורות הגלגלים ומהלך השמש והירח.
<h2>דף כא.</h2>
ר' איבו בר נגרי ור' חייא בר אבא איקלע לבבל בעשרה במרחשון אמרו להו האידנא יומא רבא במערבא כלומר מעוברת היתה השנה שעברה וחדש זה שאתם מדמים שהוא מרחשון הוא תשרי והיום שהוא עשירי לחשבונכם עשירי בתשרי הוא והוא צום כפור [ואמרו להו בני בבל אסהידו פי' תעידו לנו שהיום י' בתשרי הוא וצום] ואמרו להו לא שמענו מפי ב"ד מקודש (פי' לא שמענו מפי ב"ד באיזה יום קדשו את החדש ואין אנו יודעין אם תשיעי זה היום או עשירי. ויש לומר שמעשה הי' בימי השמד שאי אפשר שיצאו שלוחין להודיע אם נתעברה שנה ואם לא נתעברה.
שלח לי' רב הונא בר (איבו) [אבין] לרבא כד חזית דמשכא תקופת טבת צריך אתה לידע שג' חדשי התקופה על שם התקופה קורין להו. פי' ניסן אייר וסיון [על] תקופת ניסן נקראו ותמוז אב אלול תקופת חמה נקראו (ותשרי מרחשון כסלו תקופת תשרי נקראו) וטבת ושבט ואדר תקופת טבת נקראו. וכבר פי' למעלה שהשמש מהלכת חדש בכל מזל לפי קירוב החשבון והשמש בתקופת ניסן במזל טלה. והכי קא שלח לי' אם הגיע ששה עשר [בניסן יום] הקרבת העומר ועדיין לא הגיע השמש למזל טלה אלא בסוף מזל דגים היא עד שהוא סוף תקופת טבת דהא באדר השמש במזל דגים כמו שפי' למעלה ואדר סוף תקופת טבת הוא כמו שפי' שג' חדשי התקופה על שם התקופה נקראים נמצאת תקופת טבת משכה עד י"ו בניסן ועדיין לא שלמה תקופת טבת. עברה לההיא שתא ולא תיחוש (להא) דכתיב שמור את חדש האביב וכו' פירשה רבינו חננאל ז"ל.
אימת משלים בחמיסר. (צריך אתה לידע למה משלים בחמיסר) כבר פי' (למעלה) שאור הירח [נאצל] מאור החמה הוא אבל הוא עצמו אפל וקודם חמשה עשר חציו שהוא כנגד השמש [שהוא קרוב מהשמש] מאיר וחציו האחר שכנגד המזרח בתחלת החדש אינו מאיר מפני שהוא רחוק מן השמש ובליל חמשה עשר לחדש נמצא מכוון כנגד השמש (וכשהשמש) שוקעת במערב הוא עולה במזרח נמצא אור החמה שולט בו מכל צדדיו מתחת הארץ ולמעלה שמדה אחת היא ודבר זה למראית העין שבלילי חמשה עשר [נראה] כלו שלם אבל שעה שיעשה מכוון כנגד השמש מעלה במעלה אינו דבר ידוע אלא פעמים יהי' כנגדה בשעה ראשונה בלילה ובשניה ופעמים ביום ט"ו עצמו בשעה ראשונה ביום או בשישית או בשביעית כגון המולד.
אינהו דמגלי להו עלמא מפני שהים גבוה על הארץ וכן יורדי הים כשהיו בספינה רואין את היבשה כאלו הוא תחתיהן ומשום הכי מגלי להו עלמא ורואין אותו כולו שלם ואעפ"י שלא שלט בו האור מרוח הפגימה אלא מעט ולא הבהיק יפה שעדיין לא נעשה כנגד השמש כמו שפי' אלא בלילי ט"ו.
<h2>דף כא:</h2>
יכול כשם שמחללין על קדושו כך מחללין על קיומו. עיקר הדבר שהעדים הרואים את החדש מחללין את השבת ובאין ומעידין בפני ב"ד על י"ב חדש כלהו מחללין בזמן שבית המקדש קיים ועל ששה בזמן שהוא חרב כדתנן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש שנא' אלה מועדי ה' וכשמקבלין ב"ד את העדות ואומ' מקודש מקודש שולחין שלוחין לקיימו בשאר המקומות (ואותן שלוחין יוצאין בשבת) ומחללין את השבת על ניסן ועל תשרי לבד כדאמרי' על שני חדשים מחללין את השבת שבהן שלוחין יוצאין מפני שכל המועדות תלוין בהם. ושאר חדשים אין שלוחים יוצאין בהם בשבת לקיימו וכדאמרינן על כולן שלוחין יוצאין במערב וכו' פי' על ארבעה חדשים בזמן שהוא חרב ועל ששה בזמן שהוא קיים פי' מבערב שבת כגון אם היו ב"ד יודעין שבלילי שבת יראה משום דידעי בסוד העבור שאי אפשר שלא יראה כגון אם נולד יום ששי קודם חצות דדבר ידוע שיראה סמוך לשקיעת החמה בליל שבת אומרים ב"ד לשלוחים מבערב יום ששי צאו והודיעו כי ראש חדש יום שביעי ואעפ"י שעדיין לא נראה ולא באו עדים מפני שדבר ברור הוא אצלם שאי אפשר שלא יראה וכדי שלא יחללו את השבת אבל על ניסן ועל תשרי אינו כן אלא אינן יוצאים עד שישמעו מפי ב"ד מקודש מקודש (ואינן יוצאין מבערב אלא יושבין עד שיבאו העדים בליל שבת ויעידו ויאמרו מפי ב"ד מקודש) ואח"כ יוצאים ואעפ"י שהוא שבת. נמצאת אומר שעידי החדש מחללין על כלם כדי לקדש ב"ד ראשי חדשים ושלוחי ב"ד שמקיימין אותו אינם מחללין על כולם אלא מבערב נפקו חוץ מניסן ותשרי והיינו דתניא יכול כשם שמחללין על קדושו פי' כשם שהעדים מחללין על כולם עד שיבואו לפני ב"ד ויקדשו את החדש כך מחללין על קיומו כלומר כך נמי יהיו שלוחין יוצאין על כלם לקיימו ומחללין את השבת ת"ל אשר תקראו אותם הנה למדת דאין מחללין עד שיתקיימו אלא על ניסן ועל תשרי בלבד מפני שכל המועדים (קרוים) [תלוים] בהם כמו שפי' אבל אשאר חדשים אין מחללין לקיימו.
<h2>דף כג.</h2>
ולעביד אמלא ולא לעביד אחסר כלל פי' שלא יהיו לעולם משיאים משואות מפני שאם היה אלול מלא משלשים יום וב"ד מקדשין יום ל"א ומשיאין משואות לאורתא [ליל ל"ב] (ויודעים העם כשמשיאין לאורתא שהיום שעבר שהוא יום ל"א) ראש חדש היה ובזמן שמגיע ליל ל"ב ואינם רואים משואות יודעים שחסר היה אלול ויום ל' היה ראש חדש וזהו פי' ולעביד אמלא ולא לעביד אחסר. ודחי אביי אמר גזרה משום בטול מלאכה פי' אם תאמר שאין משיאין משואות על חדש חסר אלא על מלא בליל שנים ושלשים ואין מתבאר לעם אם חסר היה אלול אם לא עד ליל שנים ושלשים אם ראו המשואות בליל ל"ב יודעים שמלא היה אלול מל' ויום ל"א היה ראש חדש ואם לא ראו משואות יודעים שחסר היה ומשום הכי לא השיאו כלל ל"ב כדקאמ' ולא לעביד אחסר כלל נמצאו העם בטלים שני ימים בכל שנה בין היה אלול מלא בין חסר לדבריך מפני ששובתים שני ימים יום ל' שמא היה חסר אלול ויום ל"א שמא מלא היה מפני שאינם יודעים אם מלא היה אם חסר עד ליל ל"ב אם ראו משואות יודעים שמלא היה ובטוב עשו ששבתו יום ל"א ואם לא ראו משואות יודעים שחסר היה ומשום הכי לא השיאו כלל ויפה עשו ששבתו יום שלשים אבל יום ל"א חול היה. הנה לדבריך דאמרת לעביד אמצלא ולא לעביד אחסר נמצאו בטלים שני ימים בין אם היה מלא בין אם היה חסר אבל אם תאמר דאחסר משיאין אמלא לא משיאין נמצאו משיאין באחד ושלשים יום אם היה חסר מפני שאלול כ"ט [יום] ראש השנה [יום ל'] משיאין לאורתא ליל ל"א נמצאו העם אם היה אלול חסר אינם בטלים אלא יום ל' לאורתא ליל ל"א רואים את המשואות ויודעים שהיום שעבר שהוא יום שלשים קדוש. הא למדת דאם היה חסר אינם בטלים אלא יום א' יום שלשים אם משיאין בליל ל"א ואם היה מלא אין משיאין בליל ל"א (ויודעים שמלא היה אלול) נמצאת אומר לדברי האומר אחסר משיאין אמלא אין משיאין אם היה אלול מלא בטלים שני ימים ואם חסר בטלים יום א' ולדברי האומר לעביד אמלא ולא לעביד אחסר בין היה אלול [מלא] בין היה חסר שני ימים בטלים והיינו דאמרי' גזרה משום בטול מלאכה לעם.
<h2>דף כג:</h2>
היינו לפני החמה היינו לצפונה היינו לאחר החמה היינו לדרומה פי' כבר פי' למעלה שהירח קודם המולד הוא אחר השמש שעדיין לא נקבץ עמה ואחר המולד הוא לפני השמש שכבר נקבץ עמה והלך לפניה. ועל זה הקשינו היינו לפני החמה היינו לצפונה כלומר וכי בארבע רוחות מהלך אינו מהלך אלא בשני רוחות או לפני החמה כגון זאת הצורה [תמונה י'] או לאחר החמה כגון זאת הצורה [תמונה י"א] ואין דרך שלישי אלא לפניה או לאחריה כמו [שכתבנו וכמו] שתראה מצורות הללו וזהו ששנינו לפניה או לאחריה לצפונה או לדרומה כיצד לצפונה וכיצד לדרומה. ופריק אביי לפגימתה קתני כלומר לעולם גופו של ירח או לפני השמש או לאחר השמש וזה ששנינו לצפונה או לדרומה אפגימתה קתני כלומר כשראית אותו פגימתו להיכן היתה לפני החמה כגון זאת הצורה [תמונה י"ב] או לאחר החמה כגון זאת הצורה [תמונה י"ג] (לצפונה כגון זאת הצורה [תמונה י"ד] או לדרומה כגון זאת הצורה [תמונה ט"ו]). הנה נתבאר לך למראית העין ארבע ראיות שאינם דומות זו לזו בפגימתה ושהפגימה נעשית לפני החמה ולאחר החמה ולצפונה ולדרומה והוא גופו במקום אחד לפני השמש כמו שהוא אחר המולד. וזה ששואלין אותם על ארבע הצורות הללו לאו למימרא שיהי' כך שאין [לעולם] פגימתו אלא לאחריה ושואלין אותם על דברים שאי אפשר להיותן לידע אם עידי שקר הם אם לאו.
<h2>דף כד.</h2>
וכמה היה רחב פי' אם היו יודעין ב"ד ששעות יתירות בינו ובין המולד כגון אם היה המולד בליל כ"ט בארבע שעות בלילה וראוהו בליל שלשים שנמצא בינו ובין המולד עשרים בידוע שרחב ראוהו. אבל אם היה המולד יום כ"ט קודם חצות (וראוהו) ליל שלשים שנמצא לו משנולד שש שעות בידוע שלא ראוהו רחב.
ולאן היה נוטה פי' לאיזה צד מן העולם היה נוטה. ותני עלה לצפונה דבריו קיימין פי' אם אמרו (כי לצפון היה נוטה דבריו קיימין. ותנא חדא לדרומה דבריו קיימין פי' אם אמרו) כי לדרום היה נוטה דבריו קיימין. ולפי שנתקשו שתי ההלכות תריץ אביי לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים. כבר פי' למעלה כי במזל שיהיה בו השמש [יראה בו] הירח בראש חדש ובימות הגשמים שהשמש מהלכת בדרום העולם הירח נמי (בדרום ובימות החמה שהשמש מהלכת בצפון הירח נמי) נראה בצפון. וצריך אתה לדעת ששנים עשר מזלות אינן סובבין על הארץ כמו שסבב חוט על כדור מן המזרח למערב שאלמלא כן הוא אי אפשר שהלך השמש לא בצפון ולא בדרום אלא בדרך אחד לעולם עולה ויורד מן המזרח למערב. ועוד שאלמלא היה דרכה מן המזרח למערב ואינה מהלכת לא בצפון ולא בדרום מפני מה אינה מגעת היום למקום שהגיעה אמש ואינה מגעת למקום שתגיע היום עד שס"ה ורביע יום וכדתנן בבראשית רבה אמר רשב"ג כל שהוא רוצה לידע שימות החמה שס"ה ורביע יום ישרט שריטות בכותל באחד בתקופת תמוז ולשנה הבאה וכו', ואי סלקא דעתך דדרך אחד יש לה מן המזרח למערב אמאי אינה מגעת היום למקום שהגיעה אמש. אלא המזלות אינן סובבין בארץ ממזרח למערב כמו שסבב חוט על כדור אלא סובבין ומשופעים חצי המזלות נוטה לצפון וחציין נוטה לדרום ומקצת השפוע נוטה בדרום ומקצתו בצפון ומעלה ראשונה ממזל טלה ומעלה ראשונה ממזל מאזנים הם סובבין בארץ כמו שתקיף חוט על הכדור אינן נוטין לא לצפון ולא לדרום מעלות הללו ומתחלת מזל טלה עד תחלת מאזנים נוטים לרוח צפון ומתחלת מאזנים עד תחלת טלה נוטים לרוח דרום. נמצאו שני מעלות הללו מעלה ראשונה ממזל טלה ומעלה ראשונה ממזל מאזנים מכוונים זה כנגד זה והם סובבים על דרך אחת מן המזרח למערב וחוט מהלכם הוא שקורין בלשון ערבי (ראירא מעדל אלוהר) [דאורא מעדל אלנצר פי' סביב יושר היום] נמצאו המזלות ששה נוטים כלפי צפון וששה נוטים כלפי דרום נמצאת השמש כשהיא [מהלכת] בתחלת מזל טלה והוא יום תקופת ניסן כמו שפי' עולה מן המזרח ושוקע במערב ואינה נוטה לא לצפון ולא לדרום אלא מהלכת באמצעו של עולם. מיום תקופת ניסן ואילך השמש מהלכת ונוטה כלפי צפון ומתרחקת מחוט אמצעו של עולם עד שהיא מגעת למעלה ראשונה ממזל סרטן והוא יום תקופת תמוז נמצאת רחוקה מחוט אמצעו של עולם ריחוק הרבה והוא בצפון. (מיום תקופת תמוז ואילך השמש הולכת ומתקרבת לחוט אמצעו של עולם והוא בצפון) עד שהיא מגעת למעלה הראשונה ממזל מאזנים נמצאת מהלכת נמי אותו יום באמצעו של עולם ואינו נוטה לא לצפון ולא לדרום והוא תקופת תשרי. מיום תקופת תשרי [ואילך] השמש מהלכת ונוטה כלפי דרום ומתרחק מחוט אמצעו של עולם עד שמגעת למעלה ראשונה ממזל גדי והוא יום תקופת טבת ובאותו יום נמצאת רחוקה מחוט אמצעו של עולם ריחוק הרבה והיא בדרום כדרך שהיתה בתקופת תמוז בצפון אותה מדה עצמה ומיום תקופת טבת ואילך הולכת ומתקרבת לחוט אמצעו של עולם (והיא מהלכת בדרום) עד שהיא מגעת למעלה ראשונה ממזל טלה וחוזרת לכמות שהיתה. נמצאת אומר אותן ששה מזלות שמהלכת ממזל טלה עד תחלת מזל מאזנים מהלכת בצפון והם ימות החמה ואותן ששה מזלות שמתחלת מזל מאזנים עד תחלת מזל טלה מהלכת בדרום והם ימות הגשמים. וצריך אתה לידע שיום תקופת תשרי ויום תקופת ניסן שהשמש מהלכת באמצעו של עולם היום והלילה שוים ותקופת תמוז שהשמש מהלכת בצפון רחוקה מחוט אמצעו של עולם ריחוק הרבה אותו יום אין בכל ימות השנה ארוך ממנו ולילו אין בכל לילות השנה קצר ממנו ותקופת טבת שהשמש בדרום רחוקה מחוט אמצעו של עולם ריחוק הרבה אותו יום אין בכל ימות השנה יום קצר ממנו ואין בכל לילות השנה ליל ארוך כיוצא בו. נמצאת אומר כשהשמש מהלכת באמצעו של עולם בתקופת ניסן ותשרי הלילה והיום שוים ויום תקופת תמוז שהשמש נוטה לצפון כמו שפי' היום ארוך והלילה קצר ויום תקופת טבת שהשמש נוטה בדרום היום קצר והלילה ארוך. ודברים הללו מפורשים במסכת עירובין פ"ד תמן תנינן תנו רבנן הבא לרבעה פי' לעיר מרובעת ברבוע של עולם נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם וסימנך עגלה בצפון עקרב בדרום, כבר פי' שממזל טלה עד מזל מאזנים נוטים כלפי צפון ועגלה היא שור. ר' יוסי אומר אם אין יכול לרבעה [ברבועו של עולם פי' אם אינו יכול לרבעה] כמו שאמרנו בעגלה ועקרב שאין הכל יודעין צורת המזלות והמחנות ברקיע מרבעה כמין תקופה כלומר יש לו נמי דרך שידע בו צפון עולם ודרומו מן השמש שהוא דבר גלוי לכל וידוע כיצד חמה יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך פי' ביום תקופת תמוז כמו שאמרנו זהו פני צפון חמה יוצאת ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום. בתקופת ניסן ותשרי חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב כלומר אינה נוטה לא לצפון ולא לדרום שנאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון, הולך לדרום ביום וסובב לצפון בלילה, דבר זה ברור שבזמן שהשמש נוטה לדרום למעלה מן הארץ ביום נמצאת כשמהלכת בלילה למטה מן הארץ נוטה [לצפון וכך נמי בזמן שהוא נוטה לצפון ביום ובלילה תחת הארץ נוטה] לדרום סובב סובב וכו'. אלו פני מזרח ומערב שפעמים מהלכתן ופעמים מסבבתן פי' יום תקופת תשרי ויום תקופת ניסן שהיא מהלכת בהן באמצעו של עולם בין למטה מן הארץ בין למעלה מן הארץ. הרי נתברר לך שהמזלות ששה נוטים לצפון וששה לדרום ואלו רצינו לפרש מפני מה בתקופת ניסן ותשרי היום והלילה שוים וכשהשמש נוטה כלפי צפון היום ארוך וכשהוא נוטה כלפי דרום היום קצר היינו מפרשים מיהו לא פי' אלא דברים שאנו צריכים להם במקום הזה ודברים הללו אשר פירשנו אי אפשר לצור צורה שיהא הדבר למראית העין.
כמה היה גבוה דבר ידוע שהעומד בשדה (במקום) מרחוק רואה את הרקיע כאלו נוגע בראש ההר או בראש הגדר וכך נמי העומד מרחוק רואה את הירח כאלו הוא קרוב בהר או בגדר. וכך שואלין אותם באיזה מקום היתם כשראיתם אותו אם אמרו במזרח הינו אומרים להם גבוה הי' או נמוך אם אמרו גבוה היה הם עידי שקר שירח במערב כמו שאמרנו והם במזרח. וכבר פי' שהעומד מרחוק רואה את הירח כאלו נוגע בראש ההר או בראש הגדר ואם אמרו נמוך הוא הן עידי אמת מפני שהם במזרח והוא במערב והעומד מרחוק רואה את הירח כאילו נוגע בהר [או בראש הגדר]. וכך נמי אם אמרו במערב היינו אם אמרו גבוה היה הן עידי אמת מפני שהן קרובין ממנו וגבוה רואין אותו ואם אמרו נמוך היה הן עידי שקר מפני שאינו נראה נמוך אלא למי שהוא רחוק ממנו.
חציו במים וחציו ברקיע פי' ראינו במים חציו ונשאנו ראשינו וראינו למעלה חציו האחר ברקיע וזה שאמרנו חציו במים וחציו ברקיע לאו למימרא שהוא במים חציו עגולו כגון זה [תמונה ט"ז] ונשאנו ראשינו וראינו חציו ברקיע כגון זה [תמונה י"ז] שאלמלא ברקיע ראו חציו אמאי אין מעידין והלא אם נראה כחוט השערה מעידין, ועוד אי אפשר שיראה בלילה הראשונה חציו והלא אינו נראה ממנו אלא כחוט השערה. אלא כך הוא פי' חציו במים חצי חוט הנראה כגון זה [תמונה י"ח] וחציו ברקיע כגון שזקפו עיניהם וראו כגון זה [תמונה י"ט] ומשום הכי אין מעידין מפני שככבתא דעיבא היא ואי אפשר שיראה כמו שצרנו.
<h2>דף כד:</h2>
מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב אמר ר' יוחנן בן נורי עידי שקר הם. צריך אתה לידע למה פסלם ר' יוחנן בן נורי ולא קבלם, כבר פי' למעלה שבסוף החדש הירח עולה שחרית במזרח מפני שהוא קודם השמש שעדיין לא נתקבץ עמה ולאחר המולד כשיתקבץ עמה ויזוז מעליה נראה ערבית במערב בראש ההר, וכבר פי' שבזמן שתתקרב הלבנה מן השמש ולא יהיה ביניהן אלא מהלך י"ח שעות אינו נראה בארץ ישראל וכדאמרי' לדידכו שית מחדתא וי"ח מעתיקתא. ולפי שבאו אלו ואמרו ראינוהו שחרית במזרח פי' יום כ"ט שמענו מעדות זו כי עדיין לא קרב הירח מן השמש אלא מהלך י"ח שעות היה ביניהם שאלמלא היה ביניהן פחות מכן לא היה נראה כדאמרי' די"ח מעתיקתא מיכסי לבני ארץ ישראל נמצא המולד של חדש זה על פי עדות זו בליל שלשים מפני שמהלך י"ח שעות היו ביניהן ובין השמש בצפרא ביום כ"ט נמצא מהלך י"ב שעות של יום כ"ט ושש שעות מליל שלשים הרי י"ח שעות ואחר יקבץ עם השמש ויהיה המולד הילכך אי אפשר שיראה ליל שלשים מפני שבשש שעות בליל שלשים שמענו מעדות זו שקדם חצות היה המולד ובשש שעות מיום כ"ט היה המולד ומשום הכי נראית ערבית במערב אחר שש שעות מן המולד וכדאמרי' לדידהו שית מחדתא וכדתניא נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה ובזמן שהיה המולד קודם נמצא שחרית בינו ובין השמש מהלך שש שעות דהא בשש שעות נקבץ עם השמש ומש"ה נראית ערבית. ובזמן שלא יהיה בינו ובין השמש אלא מהלך שש שעות ויקבץ עם החמה אי אפשר שיראה בארץ ישראל לא קודם שיקרב מן השמש בי"ח שעות וכדאמרי' לבני ארץ ישראל מכסי שית מחדתא וי"ח מעתיקתא. נמצאת עדות מכחשת זו את זו אם אמרו שבשחרית ראו אותו מהלך י"ח שעות היה בינו ובין השמש ואי אפשר שיראה ערבית שעדין לא נקבץ עם השמש עד חצי הלילה ובשש שעות מליל שלשים יהיה המולד. ואם אמרו שראוהו ערבית בחצות היום המולד ומשום הכי נראה ואי אפשר יום כ"ט בשחרית דהא בשש שעות המולד. ואי אפשר שיראה בארץ ישראל משיקרב לשמש ולא יהיה ביניהן אלא שש שעות נמצאת עדות מכחשת ומשום הכי לא קבלם ר' יוחנן בן נורי. וקבלם ר"ג ומשום שקבלם נתן טעם לדבריו ואמר תדע למה קבלתים אני מקובל מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה פי' פעמים שבא בדרך ארוכה ופעמים בדרך קצרה. צריך אתה לידע שהירח עם חמשת ככבים שהם שבתאי צדק מאדים ככב נגה אינם מהלכין בדרך השמש כלומר מכוונים כנגדם כגון שני אנשים שרצים זה אחר זה ופניו של אחד מכוונים כנגד ערפו של שני אינו מהלך הככבים כן מפני שכל גלגל וגלגל מגלגלי הככבים מכוונים זה כנגד זה וקורין למקום ראש ולאחר זנב. וזה היא צורת כל גלגל מהם [תמונה כ'] ובזמן שיהיה אחד מן הככבים באחד משני מקומות שצרכו בגלגל בראש או בזנב נמצא מכוון כנגד השמש בגלגל שלו אינו נוטה לא לכאן ולא לכאן ובזמן שיזוז הירח או אחד מן הככבים מעל אחד משני המקומות הללו שהן ראש וזנב שקורין בלשון ערבי מתת מעאל אל אפלאך, ופי' הדבר קבוץ הגלגלים נמצא נוטה מעל השמש לצפון ולדרום כמו שתראה מן הצורה והוא שקורין בלשון ערב אל ככב, אבל השמש אין לה קבוץ גלגלים, ויש חדשים שיהיה הירח בלילה ראשונה מן החדש במקום קבוץ גלגלים ותראה אותו מכוון לפניה והיא שוקעת והוא כנגדן מכוון, ויש נמי חדשים שיהיה בלילה ראשונה מן החדש רחוק מעלה לצפון או לדרום ותראה שוקעת במקום ההוא והוא נראה במקום מעלה לצפון ולדרום, ויש נמי חדשים שיהיה ביניהם ריחוק הירח מקבוץ הגלגלים כי יהיה רחוק מעל השמש ולפי קירוב מקבוץ הגלגלים יהיה קרוב מן השמש, וכן נמי בסוף החדשים יום כ"ט פעמים שיהא באותו יום בקבוץ הגלגלים או קרוב מקבוץ הגלגלים ונמצא מכוון כנגד השמש, ופעמים שיהיה יום כ"ט רחוק ממקום קבוץ הגלגלים ונמצא נוטה מעל השמש לצפון ולדרום. ובזמן שיהיה הירח במקום קבוץ הגלגלים מכוון כנגד השמש הוא בדרך קצרה, ובזמן שיהיה נוטה מעל השמש לצפון ולדרום הוא בדרך ארוכה. ואחר שפי' כיצד הוא בדרך ארוכה וכיצד הוא דרך קצרה אנו מפרשין דברי ר"ג וכיון שקבלם אמרו שהמולד בחצות היה ומשום הכי נראה ערבית במערב אחר שש שעות כמו שפירשנו בכמה מקומות. וזה שאתה תמה אם בחצות היה כיצד נראה שחרית במזרח והא אין ביניהן אלא מהלך שש שעות ואנן קיימא לן די"ח שעות מכסי לבני ארץ ישראל מעתיקתא פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה, פי' בזמן שיהיה הירח בקבוץ גלגלים שלו והוא מכוון כנגד השמש כגון זו [תמונה כ"א] הוא דמכסי תמני סרי שאור השמש שולט בו ומכסהו ואינו נראה אבל אם בא בארוכה ויהיה נוטה מעל השמש לצפון או לדרום אבל אין בינו ובין השמש אלא מהלך שש שעות נראה מפני שנוטה הוא מעל השמש כגון זו [תמונה כ"ב] ובחדש זה בא בארוכה ומשום הכי קבלתי אותם.
<h2>דף כה.</h2>
מאי טעמא דכתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו ירח לא ידע מבואו כבר פי' שהשמש אין לה קבוץ גלגלים ואינו נוטה מעל גלגל המזלות אלא לצפון ולא לדרום אלא בנטיית גלגל המזלות נטייתה ובדרך גלגל המזלות מהלכת אבל הירח פעמים נוטה פעמים אינו נוטה כמו שפי' ועוד אותן שנוטין ואינן נוטין אינן יודעין כגון שתאמר בחדש פלוני הוא בא בארוכה ובחדש פלוני הוא בא בקצרה אלא פעמים שיבא בארוכה בתשרי ובקצרה בטבת ופעמים שיבא בקצרה בתשרי ובארוכה בטבת.
ר' חייא חזייה לסיהרא דקאים בצפרא דכ"ט האי ראיה דר' חייא כאותה ראיה עצמה שאמר מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוה שחרית במזרח וערבית במערב ולפי נמי שהיה המולד באותו חדש בחצות היום שומרין אותו שיראה שקיעת החמה לערב מפני שנולד קודם חצות וחזא יתיה דקאים בצפרא שדא ביה קלא ואמר לי' לאורתא מקדשינן לך ואת קאים הכא כלומר אנו מדמין שהמולד בחצות ולאורתא תראה וכבר נתכסית ואין אתה נראה מפני שאין בינך ובין השמש אלא שש שעות בלבד והנה אתה נראה ועדיין לא קרבת מן השמש על אותו הדרך שפרשנו למעלה. זיל איכסי כלומר קרב מן השמש יפה יפה ואיכסי כי היכי שיהיה המולד בחצות, ודברים אלו לא מפני שמועילין אמרן אלא על דרך משל. ואמר לי' לר' חייא זיל עיין טב וקדשה כלומר אל תתמה מפני שראית אותו שחרית שמא בארוכה הוא בא וכמעשה שהיה ומשהמולד קודם חצות איפשר שיראה ערבית. עיין טב לאורתא עד דתחזי' יתיה ושליח ליה סימנא כמו שנמשל בו דוד מלך ישראל קיים ונראה.
אין חדשה של לבנה פחות מכ"ט יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים פי' משעה שיתקבץ השמש עם הירח עד שיתקבצו שנית כ"ט יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים וכשתבקש דבר זה לפי דקדוק החשבון נמצא הדבר אינו אלא ליתר מחשבון זה נקבצין.
<h2>דף כה:</h2>
ראהו ב"ד וכל ישראל וכו' עקר הדבר שהראיה היתה בלילי שלשים ואם נראה במקום קרוב ליל שלשים בין השמשות קודם צאת הככבים והגיעו העדים והעידו או שהיתה הראיה בב"ד ב"ד אומר מקודש מקודש ושבתו יום שלשים ואם לא נראה ליל שלשים בירושלם אלא במקומות אחרים יושבים ב"ד יום שלשים עד שיבואו עדים ויעידו ויאמרו ב"ד מקודש מקודש וכדתניא בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום וכו'. ואם ראו העדים ליל שלשים כמו שאמרנו ובאו עדים יום שלשים ולא היו ב"ד פנוים או שאירע בהן אונס וכו' ונחקרו העדים ולא הספיק לומר מקודש מקודש עד שחשיכה ליל אחד ושלשים יום שלשים חול ואע"פ שנראה החדש לילי שלשים מפני שלא קדשוהו ביום שלשים וראש השנה יום אחד ושלשים ונמצא אלול מעובר זהו עקר קדוש החדש. ואקשינן דכיון דתנא להו ראוהו ב"ד וכל ישראל נחקרו העדים למה לי פי' וכי חוקרין העדים אלא אם היו יחידים וראוהו בינם לבין עצמם חוקרין אותן לידע אם ראו אם לא ראו והא הכא ב"ד וכל ישראל עדים הם. ופרקינן הכי קאמר אי נמי נחקרו העדים פי' אם ראוהו ב"ד וכל ישראל ולא נפנו לישב מהן עדים ולומר מקודש אי נמי אם באו העדים ונחקרו ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר. ואקשו ולמה ליה למתניה כלל פי' למה תנינן עקר זה כלל שאם לא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר והלא דבר ידוע הוא דאין החדש מקודש עד שיקדשוהו ב"ד ויאמרו מקודש מקודש. ופרקינן איצטריך ס"ד אמינא וכו' עד ואימא הכי נמי כלומר ואימא הכי נמי כדין מה דין גומרין אותו בלילה אף זה גומרין אותו בלילה. ואהדרינן אמר קרא כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב כלומר חק של זה שהוא גמר דינו כמשפט דעלמא דאינו אלא ביום. ראוהו ב"ד בלבד וכו' ואקשו אמאי לא תהא שמיעה גדולה מראיה כלומר וכי מקדשי ב"ד ואומרים מקודש מקודש אלא אם אמר להם ראינוהו כשראוהו ב"ד עצמו אמאי אין אומרין מקודש מקודש משראוהו בעיניהם ופרקינן כגון שראוהו בלילה פי' אם ראוהו קודם צאת הככבים בלילי שלשים בין השמשות שעדיין לא החשיך יפה היו אומרין מקודש משראוהו והכא במאי עסקינן כגון שראוהו בלילה ליל שלשים ואי אפשר שיקדשו בלילה כדקיימא לן הילכך אין מקדשין עד למחר יום שלשים ואי אפשר שישכימו יום שלשים ויאמרו מקודש מקודש והם אינן רואין דבר ואינן שומעין עדות אלא על מה שראו יום שלשים ומשום הכי יעמדו שנים וכו' כדי שיהא קדוש בעדות.
<h2>דף כח.</h2>
כי קאמר רבא בתוקע ועולה פי' כי קאמר רבא שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת חוץ לבור יצא כגון דתקע בתוך הבור ולא התחיל הקול לאיערבובי עד שהוציא ראשו חוץ לבור ונדבק הקול בקול ולא היה ביניהן ערוב כלל.
אמר רב יהודה שופר של עולה לא יתקע וכו', עקר זה הדבר שהעולה והחטאת שהן קדשי קדשים כל הקרב מהם על גבי מזבח בין קודם מתן דמים בין לאחר מתן דמים מועלים בהן וכדתנן קדשי קדשים לפני זריקת מתן דמים מועלין באימוריהם ובבשר לאחר זריקת מתן דמים מועלין באימורין ואין מועלין בבשר, הא למדת דהאמורין מועלין בהן ואימורין הם דברים שנאמר בהן להקריבן למזבח אמורי החטאת דמה וחלבה ואמורי עולה כלה שכולה קרבה חוץ מעורה וכדתנן העולה קדשי קדשים וכו' עד וטעונה הפשט ונתוח וכליל לאישים, והקרנות היו קרבין כדתנן בתמיד העולה של כל יום תנן דראשון בראש בימינו וחרטומו כלפי פרועו וקרניו בין אצבעותיו, הנה למדת דהראש עם הקרנות היה קרב ומשום הכי מועלין בהם מפני שהן מן האימורים מפני שנהנה מהם וכדתנן הנהנה משוה פרוטה מן ההקדש מעל אע"פ שלא פגם מעל וכו' ובקדשים קלים שהם קדשין תנן קדשים קלים לפני זריקת דמים אין מועלין לא באימורים ולא בבשר לאחר זריקת דמים מועלין באימורין ולא בבשר הא למדת דבשר קדשים אין מועלין בו כלל בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים ואמורים בלבד הם שמועלים בהם אחר זריקת דמים ואימורים בקדשים הם הדם והחלב והקרנות עם הבשר אינם מן האימורים ואין בהם מעילה כלל. ולפי שבא זה וקצץ קרן עולה ועשה ממנו שופר נהנה ומעל מביא קרבן ואותו קרבן כאלו חלוף דבר שמעל הוא והקרן יצא לחולין שאי אפשר שיקרב אחר שפרש מן הראש כדתנן בספרי בפרשת ראה אנכי ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך וכו' מכלל שנאמר והקטיר אהרן את הכל המזבחה לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים יכול אפילו שפירשו ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם הבשר והדם עם העצמות וכו'. והא דאמר שלמים לאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב עליהו, עקר דבר זה לא ידענוהו כלל האיך מצאנו שקרני שלמים ועצמות שלמים שאסורים בהנאה כדי שיאמר אסורא הוא דרכיב עלייהו. ואקשינן אימת קא מעיל בתר דתקע וכו' פי' אלו מעל משקצץ היינו דאמרת דקרבן מעילה שנתחייב כאלו חלוף הקרן הוא ונכנס קרבן מעילה ויצא הקרן לחולין אבל הכא אינו חייב בקרבן מעילה עד שיתקע ויהנה וכשנהנה מעל ונמצא כשתקע עדיין הקרן קדש היה ואסור בהנאה. אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה וכו'.
אמר רבא התוקע לשיר יצא מדאמרי' בהאוכל מצה אע"פ שלא נתכוון לאכילה של מצה אלא שנאנס הואיל ואכל מכל מקום יצא ודייקינ' מהאי מימרא דרבא דסבר מצות אינן צריכות כונה, ואותבי' עליה היה עובר אחורי בהכנ"ס ושמע וכו' דסבור דחמור בעלמא הוא, תו אקשי' עליה נתכוון שומע עד היכי משכחת לה לאו בתוקע לשיר שנמצא השומע נתכוון לצאת ידי חובתו והתוקע אין דעתו לצאת ידי חובתו אלא לאשמעי זמרא ומשום הכי לא יצא שלא כיון השומע, ופריק רבא לא דקא מנבח נבוחי ואלמלא תקיעה שאדם יוצא בא ידי חובתו אע"פ שלא כיון לצאת יצא וזה שאתה מוצא נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע אם לא נתכוון משמיע לתקיעות כדרכן הוא ולעולם מצות צריכות כוונה. ואמר לי' אביי לרבא אלא מעתה הישן בשמיני בסכה ילקה פי' אם אמרת מצות אינם צריכים כוונה ואע"פ שלא נתכוון ואכל מצה יוצא ואע"פ שאין מתכוון כך נמי היושב בסכה בשמיני ילקה דקא עבר על בל תוסיף דרחמנא אמר שבעת ימים והוא יושב שמונה, ואם תאמר אותן שבעת ימים נתכוון לצאת ידי חובה הכא אין [מתכוון] לצאת ידי חובה לדבריך מצות אינן צריכות כוונה ואין הפרש בין מתכוון לשאין מתכוון היושב בשמיני אע"פ שלא נתכוון לצאת ידי חובה הואיל וישב כמתכוון לצאת ידי חובה דמי ולוקה. והשיב רבא לאביי שאני אומר מצות אינו עובר עליהם אלא בזמנן כלומר לעולם מצות אינם צריכות כוונה ומוטב קאמר אמאי אינו לוקה היושב בשמיני מיהו שאני אומר מצות אינו עובר עליהם בבל תוסיף אלא בזמנם כגון אם תקע בראש השנה חמשים תקיעות אע"פ שלא נתכוון לארבעים ולא נתכוון לאותן עשרה לצאת בהן ידי חובתו כמי שמתכוון דמי ולוקה אבל אם תקע אחר ראש השנה כל היום כלו אע"פ שהוא מתכוין ואפילו היה מתכוין לצאת ידי חובה הואיל ולאו זמן תקיעה היא אינו עובר על בל תוסיף וכן נמי היושב בשמיני שהוא כמי שמתכוון לצאת י"ח הואיל ולאו זמן סכה הוא אינו עובר על ב"ת ולעולם מצות אינן צריכות כוונה והמוסיף במצוה שלא בזמנה פטור. ואותבי' עליה מההיא דתניא מנין לכהן שעולה וכו' ופרקי' הכא במאי עסקי' בשלא סיים. ואקשי' והא קתני סיים וכו' עד שאני הכא דכיון דאלו מתרמא לי' צבורא אחרינא וכו' פי' תדע איזו היא מצוה שעובר זמנה מצוה שאי אפשר שיתחייב בה היום כלל כגון סכה בשמיני שמשעברו שבעת ימים דחיובא אינו מתחייב בה עד שנה אחרת אי נמי שופר שאינו מתחייב בה עד שנה אחרת אבל ברכת כהנים אם עתה מתרמי לי' צבורא ומתחייב לברך ונמצא בכל עת מצוה זו מצוה. ושיילינ' מנא תימרא פי' מנא תימרא דדבר שעבר מצותו הואיל ואפשר שיתעשה עתה כמי שלא עבר זמנו דמי כגון ברכה זו שאע"פ שעברה מצות צבור זה הואיל ומתרמי לי' צבורא אחרינא זמנא הוא. ואהדר אביי דתנן נותנין מתנה זו וכו' עד לאו משום דאמרי' כיון דאלו מתרמי לי' בכורא אחרינא אע"פ שעבר מצות בכור זה הואיל וראוי היום להקריב בכור כמי שלא עבר זמנו דמי כך נמי בברכת כהנים אע"פ שעברה מצות צבור זה הואיל וראוי היום לברכה אחרת כמי שלא עבר זמנו דמי וזמנא הוא היום ומשום הכי תנא חייב על בל תוסיף. ושיילינ' ודלמא קסבר ר' יהושע מצות עובר עליהם אפי' שלא בזמנם ומשום הכי עובר על בל תוסיף ולעולם כשנתת מתנה בבכור עבר זמנו של בכור ואע"פ שראוי להקריב בכורות אחרים היום ור' יהושע סבר אפי' הכי מצות עובר עליהם אחר זמנם וכן נמי בצבור משברך עבר זמן ברכה של צבור זה ואע"פ שראוי לברך היום צבורים אחרים ולעולם מצות עובר עליהם שלא בזמנם אם הוסיף והיושב בשמיני בסכה נמי ילקה אע"פ שאינו זמן סכה. ואהדר לי' רבא אנן הכי קאמרי' כלומר אני אומר דטעמי' דר' יהושע מפני שהיום ראוי להקרבת בכור ולא מפני שמצות עובר עליהם שלא בזמנם.
<h2>דף כח:</h2>
התם לא סגי דלא יתיב פי' אם היה עובד במקדש במשמר שלו אי אפשר שיאמר אי איפשי לעבוד תביאו איש אחר ממשמר אחר בהא קיימ"ל אני בשבתי ואתה בשבתך, אבל בברכה איבעי מצלי איבעי אינו רוצה לברך דאיפשר בכהן אחר. ובא רבא לסיועי דאמר מצות אינן צריכות כונה ואמר לעולם מצות אינן צריכות כוונה ותדע למה היושב בשמיני בסכה אם לא נתכוון לצאת ידי סכה אינו לוקה ואינו לוקה עד שיתכוון לעבור. ואקשי' עלה והא מתן דמים לר' יהושע דאע"פ שכשנתן ארבע לא נתכוון לעבור על דברי תורה ואעפ"כ קתני דעבר ואמאי אמרת דלעבור בעי כוונה. ופריק לעבור בזמנו כגון האי מתנה אחת שנתנה מתן ארבע דזמנה כדאמרי' אלו מתרמי לי' בכורא אחרינא בעי לאקרובי וסליק וכליה יומא זמניה הוא ואינו צריך כוונה אלא הואיל ונתן אע"פ שלא נתכוון לצאת ידי חובתו הוסיף וחייב וכמתכוין דמי אבל שלא בזמנו כגון היושב בשמיני דעבר זמן סכה אמרי' בעי כוונה ואם נתכוון לצאת ידי חובה עובר על בל תוסיף אבל אם לא נתכוון לא עבר דלא אמרי' מצות אינן צריכות כוונה אלא לצאת... (בכאן הכתב יד חסר, ונמצא שמינית דף נייר חלק)... בבא שניה שביעית אז ישיר הרי חזרה שניה, הנה למדת שבזמן שתעשה בבא מאז ישיר תחלה וסוף נמצא אז ישיר דראש הבבא חוזר שני פעמים בשבעה שבתות ובלבד שלא תחשוב אז ישיר בראשונה מפני שהתחלתה הוא ואנו צריכים שתי חזרות.
<h2>דף לא.</h2>
מכפורת לכרובים שנא' ונועדתי שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים כלומר אחר שנא' מעל הכפורת חוזר מבין שני הכרובים ודבר זה לאו למימרא דבימי משה נסתלקה מכפורת לכרובים אלא שהודיע הקב"ה למשה כלומר ונועדתי לך מבין הכפורת שאני עתיד ליתן אותה שכינה בין שני הכרובים. ומחומה לעיר פי' מחומת העזרה לעיר פי' ירושלם.
<h2>דף לב:</h2>
ראשונה שתים פי' מלכות ראשונה עולה לשתי מלכיות ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד, שניה שלש ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד. ר' יהודה אומר שניה שתים, ר' יהודה אינו חושב מי זה מלך הכבוד מפני שהוא כשואל ואינו משבח. זמרו למלכנו וכו', שתים למלכנו אחת כי מלך על כל הארץ שתים. ר' יהודה אינו חושב למלכנו אלא מלך בלבד חושב.
